דרך כפר - יוזמות חינוך LOGO מותאם
icon7icon4icon6 icon5

 

 icon7 icon4 icon6  icon5
 

להקת המוסיקה בנוה הדסה

להקת המוסיקה בנוה הדסה

להקות נוה הדסה מבוססות על 3 להקות, להקת זמר, להקת מחול ולהקת תופים. כ- 50 חניכים משתתפים בפעילות זו ומדווחים על שביעות רצון רבה ותחושת העצמה במהלך הפעילות ובייחוד בהופעות השונות ברחבי הארץ ובכפר. התוכנית מתקיימת זו השנה השלישית בכפר ובכל שנה אנו מרחיבים את פעילות הלהקות.

רציונאל התוכנית

הנהלת הכפר רואה בפעילות הלהקות הזדמנות לחוויות הצלחה של חניכי הכפר. התוכנית משלבת בין כישורי החניך בין עברו התרבותי והיכולת להביא לידי ביטוי את הצדדים החזקים של החניך.

תרומת התכנית לחניכים ולצוות:

התוכנית נותנת במה לחניכים שחוויות ההצלחה שלהם לא רבות. בעזרת התוכנית החניכים מגיעים לקדמת הבמה ומפגינים כישורים רבים. הקהל שמריע בסוף התוכנית גורם לחניכים תחושת הצלחה, העלאת הביטחון העצמי ותחושת מסוגלות. צוות הכפר זוכה לצפות בחניכים מזוויות שונה, מורים אשר רואים את החניכים רק בהיבט הבית ספרי זוכים לראות נישה אחרת של התלמיד. הורים שלא תמיד מכירים בכישורי החניך זוכים לראותו מוביל שיר או ריקוד. הלהקות הן מקור גאווה גדול מאוד לכל חברי הקהילה והחניכים שזוכים להשתתף בהופעות חשים את גאווה הכפר.

השפעת התכנית על מעגלים נוספים:

  • התוכנית נותנת במה גדולה לעוגנים בעבר מאחר והרבה מהשירים של להקות הזמר הם שירים מתרבויות שונות ובשפות האם של החניכים. הרבה מהריקודים הם ריקודים מתרבויות המוצא של החניכים.
  • קהילה של משמעות: הלהקות נותנות משמעות חדשה לקהילה, הן מאחדות סביבן את הקהילה לקראת הופעה, הן מייצגות את הקהילה בכפר נוער שונים ובמסגרות מחוץ לכפר. קהילות מחוץ לכפר שלעיתים לא מכירות את החוזקות של החניכים זוכות לראות את החניכים מזוויות אחרת.

תרומה לחניכים ולצוות:

החניכים מקבלים הזדמנות להפגין כישורים, להשתייך למסגרת שפועלת ביחד, להרגיש טוב עם עצמם ולחוש תחושת גאווה על הישגיהם; הצוות זוכה לראות את החניכים בחוזקות שלהם שלא תמיד באות לידי ביטוי ביום יום; ציטוטים ואמירות של חניכים ו/או מחנכים ביחס לתוכנית

שיר המסע – חג הסיגד בנווה הדסה

שיר המסע - חג הסיגד בנווה הדסה

חניכים כותבים את שיר המסע מחדש!

כמדי שנה, ציינו בכפר הנוער נווה הדסה את חג הסיגד. הפעם כלל הטקס תוספת מיוחדת – שיר בשם "מסע ארוך" שנכתב ובוצע על-ידי חניכי י"א ו-י"ב, יוצאי העדה. תהליך היצירה של השיר, אותו ליווה רועי קאשי, ראפר במקצועו ובוגר נווה הדסה, נמשך פרק זמן קצר ואינטנסיבי. רועי שמע מהחניכים על התרבות, ההיסטוריה והמסורת של העדה ועל חג הסיגד ומשמעותו עבורם ועבור משפחותיהם. בשלב השני החל השיר להיכתב מתוך עבודה אסוציאטיבית סביב המסע ארצה. המילים והמשפטים שנאספו תיארו את הרצון העז להגיע למקום שחולמים עליו שנים ארוכות, את הקשיים שמתעוררים ואז את ההתמודדות עם ההגעה אל מחוז החלומות שמתגלה כמקום שהקשיים נמשכים בו… העבודה והחשיפה העצמית נעשו לא רק דרך המילים כי אם גם דרך הגוף: רועי עבד עם החניכים על מציאת קצב, עמידה של גוף ועל היכולת לגייס מספיק ביטחון כדי לעמוד מול אחרים ולספר להם על הרגשות והמחשבות שלהם. המילים הפכו לשורות ולבתים, החניכים בחרו קצב שהלם לדעתם את המילים – את תחושת השייכות לעדה, הסיפורים על המסע ששמעו מהוריהם, המסרים שהתלוו לסיפורים על החלומות והמחירים, הקשיים והאמונה שליוותה ועדיין ממשיכה ללוות.

 

מסע ארוך בחיינו עברנו
הגענו למקום שעליו חלמנו
ירח מלווה את רוחנו
אמונה אף פעם לא תגווע בליבנו

הלילה ההוא היה משהו מיוחד
אימי אמרה שלעולם לא אהיה לבד
כי התחלנו ת'מסע לעבר הבית
גם כשהיה קשה תמיד נתנו פייט
מסענו היה ארוך ומפרך
והרצון תמיד קדימה אותנו מושך
גווענו ברעב אבל לא ויתרנו
כי על ירושלים תמיד חלמנו

עברנו דרך ארוכה כדי להגיע לכאן
איבדנו הרבה אחים בדרך במיוחד בסודן
הרבה מחשבות עברו בראשנו
ניסינו שתקווה תכנס בליבנו

ימים ולילות הלכנו
כשאנחנו אף פעם לא יודעים מתי נגיע
מדבר שלם ברגל חצינו
עם חלום והקרבה שגרמה לנו להזיע

מסע ארוך בחיינו עברנו
הגענו למקום שעליו חלמנו
ירח מלווה את רוחנו
אמונה אף פעם לא תגווע בליבנו
לא איבדנו ת'תקווה והייתה גם הצלחה
כי הגענו בסוף למדינה הקדושה
בראשי עברה רק מחשבה על אמי
שרק רצתה שיכירו בי כיהודי
אני זוכר ת'רגע שאמי אמרה תודה

על היום בו דרכה על האדמה
אחרי כל מה שהיא עברה
כמו 40 שנה של הליכה ארוכה
משפחתי הלכה ברגל את זה אני לא משמיץ
משום שמעשה כזה צריך להעריץ
מבית שעשוי כולו מקש
הגענו בסוף לארץ זבת חלב ודבש
זוהי  התגשמות חלום
שהגענו עד הלום
איך עברנו את הכל
שום דבר אף פעם אותנו לא ישבור
מסע ארוך בחיינו עברנו
הגענו למקום שעליו חלמנו
ירח מלווה את רוחנו
אמונה אף פעם לא תגווע בליבנו
עכשיו אחרי כל השנים ממשיכים בדרכים
תוהים לאן הולכים ומה אנחנו עושים
כי נכון הגענו לארץ האבות
אבל תגידו מה צריך לעשות?

ישר כשנחתנו בארץ ישראל
הגזענות התחילה להשתולל
את הדם שלנו זרקנו לפח
אך הכח בליבנו לעולם לא ידעך

נמשיך ונתקדם נתאמץ להשתלב
אתם תראו בסוף שכל אבשה יככב
אלפי סיפוריי חיים מתוך האנשים
שלא היו קלים ועדיין אנו נושמים
מסתכל מצד לצד ועדיין רואה אנשים
שחושבים שהם שונים בגלל שהם לבנים
בחלומי אני רואה את ילדיי
ישראלים לגמרי בזכות מעשי הורי

 

זהו השיר ואלה השורות ששרו הנערים שוב ושוב בגאווה גדולה, בעוצמה ובהתלהבות, לקול תשואות הקהל שנשמעו מכל עבר. לשמיעת השיר המלא.

כתבו: לילך בנימין ורינת שילה, עו"ס בכפר הנוער נווה הדסה

ביקור באגהוזו שלום – אוקטובר 2012

ביקור באגהוזו שלום - אוקטובר 2012

כפר הנוער אגהוזו שלום – תיקון הלב ותיקון עולם בלב רואנדה המתחדשת

שדה תעופה קטן, כמעט ערב. נסיעה בדרך עפר אדומה שנמשכת שעה, ללא מדרכות. בצידי הדרך אנשים סוחבים מים בג'ריקנים במעלה ההר או במורדו. מאוד נקי, מאוד ירוק. נשים סוחבות אשכולות של בננות עצומים, ולפעמים אלה סלסלות אננסים הנישאות מעל ראשם גדולות הרבה מעבר למידת גופם הצנום, צועדים בביטחה, שרים בשימחה, מתהלכים בזמן אחר, זמן אפריקה. הדרך ארוכה ומתמרת לראשי הרים ומיד כמו נגמרת בעיקולים תלולים וחוזר חלילה… והנה שלט : "אגהוזו – שלום כפר נוער" או בעברית המקום שבו פסקו הדמעות – שלום , וקו בלתי נראה נמתח בראשי בין המשמעויות, בין הכאב לתקווה ובין העבר לעתיד. ועוד נסיעה של עשר דקות והגענו. שומר פותח לנו את השער, מאוד אדיב, מתבייש קמעה, עשר דקות התארגנות ופגישה ראשונה.

מנהל החינוך הבלתי פורמאלי מספר על עברו והתמסרותו לחינוך. הקשיים והכאבים של מתבגרים שכולם יתומים, ניצולים של רצח עם שהתרחש כאן לפני שמונה עשרה שנים, הוא עצמו שרד את התופת, זוכר אותה ומבקש לסלוח, מבקש להקים דור חדש שלא יושתת על שנאה, דור חדש שיאמין בעצמו וביכולתו לעזור ולא להרוס, שיכיר בחובתו המוסרית לתקן את רואנדה, לתקן את העולם. הוא מפרט ומונה תוכניות ופעולות שמושכות את לבבות החניכים, שמושכות את לבותינו ומתאר תהליך נפלא שנוצר בין העיירה הקרובה רובונה שבה החניכים יוצאים לתיקון עולם. בעיירה רוב הבתים בנויים מבוץ וקני עצים , כל משפחה בונה לעצמה יחידות דיור, אך ישנם כאלה שלא שפר גורלם, לרוב מעוטי יכולת ואלמנות מעוטרות סבל שאינם יכולים לבנות את ביתם. העיירה מעבירה רשימת שמות והחניכים בבחירה קבוצתית מחליטים מתוך קריטריונים שקבעו בעצמם למי יעזרו השנה. וכך מתארגנת לה קבוצה שלומדת בשלב הראשון כיצד בונים בתים מבוץ ויוצאת למשימתה לבנות קורת גג למשפחות בעיירה, החניכים הבוגרים יותר יוצאים לפעילות תיקון עולם במרפאת העיירה ואף עוזרים לתלמידים בבית הספר הקרוב ללמד אנגלית, מתמטיקה ולשפר את שפתם האנגלית.

קבוצות החניכים באגהוזו שלום נקראות משפחות, לכל משפחה יש אם בית שנקראת ממא, בשכבות הצעירות יש מדריכה שנקראת אחות, המתנדבים והמתנדבות שמגיעים לכפר לתקופה של שנה מצטרפים למשפחות כבני דודים. התא המשפחתי שנוצר בכדי למלא את החוסר של החניכים בהורים ביולוגים מהפנט את כל המתבונן מהצד. אנחנו מוקסמים מהליווי הצמוד והאמונה בכל אחד. לכל חניך או חניכה במשפחה יש תפקיד, שמבנה את תודעתם כחלק מהמשפחה. בכל לילה ישנה פעילות שנקראת זמן משפחה לסגירת היום. זכינו להתארח בזמן שהייתנו שם ב"family time" הזה, שבו מדברים על נושאים אקטואליים, שרים, נושאים תפילה. יש מקום ביטוי לכל חניך או חניכה, לכל קושי או לכל הצלחה. פגשנו נערים ונערות שמדברים אנגלית ברמה גבוהה, ומבקשים הזדמנויות לתרגל את שפתם כמה שיותר, נערים ונערות שמודעים למשימתם להיות שגרירים של אגהוזו שלום, מנהיגי הדור החדש של רואנדה. ששים אלי כל מפגש כהזדמנות ללמידה מניסיונו של האחר.

חדר האוכל. אולם רב ממדים שבו כחמש מאות חניכים אוכלים יחדיו. רעש ולרגע הכל נקראה כהמולה, האקוסטיקה בחדר מזכירה כזו של מגרש ספורט אך לא, הכל מתנהל בסדר מופתי, החניכים אחראיים לכל הלוגיסטיקה, חלקם מגישים ומפנים, חלקם רוחצים את הכלים וחלקם מנקים את השולחנות, התפריט היומי הוא אורז ובננות מבושלות בטעם תפוח אדמה. פה ושם על הקירות ישנם ציורים שצירו החניכים, כולם של החניכים, כדרך להעצמת שייכותם וחווית הצלחתם.

למחרת פגשנו את רכז החינוך שהסביר לנו על תהליך התיקון המקומי או כפי שהוא מכונה כאן: THE DNA PROCESS – מונח המקפל בתוכו את המחויבות לדיאלוג (DIALOG), למשא ומתן (NEGOTIATION) ולהסכמה (AGREEMENT). זוהי הגרסה המקומית לתהליך הדממ"ה, התגובה החינוכית שנובעת מתיקון הלב. הוא מדבר על התהליך עם ניצוץ בעינייו ומתאר את הקשיים בתהליך. תוך כדי הוא מספר על עברו ועל זכרונותיו והקושי בלסלוח לאלו שהחריבו את עולמו. הוא מזכיר את בנו וקובע שבנו יגדל בעולם טוב יותר וכי הדרך היחידה להגיע לשם היא לא על ידי ריבוי עונשים אלא על ידי ריבוי הבנה וסובלנות. הוא מזכיר שהטבח שהיה לפני שמונה עשרה שנים היה תוצאה של אנשים שמילאו פקודות ושחובתנו היא לבנות דור שמוביל חשיבה עצמאית ולא שמובל על ידי אחרים. הוא מצטט את גי טרה שאמר "אל תהרגו את הפושעים תהרגו את מה שגורם להם לפשוע", ופורס את העקרונות המנחים את עבודתו באגהוזו-שלום:

  1. כל אדם יכול להשתנות לטובה
  2. כמחנכים תמיד נוכל לעשות יותר טוב
  3. כולנו שווים אך נולדנו למצבים שונים

הוא מתאר את הכשלונות בתהליך תיקון הלב אך גם את ההצלחות. הכשלונות לדעתו הנובעים מקודים תרבותיים שמקשים על דיאלוג פתוח, והחסרון בתהליך ה-DNA שהוא תהליך ארוך לעומת עונש שהוא קצר. אך מצד שני מדגיש כי "ניתן לזהות שהחניכים מפתחים חשיבה עצמאית וביקורת עצמית". לאחר מכן תיאר את תוכניות ההעשרה הכוללות: ביולוגיה מעשית, פיזיקה מעשית , אלקטרוניקה, מחשבים, נגינה, ציור ואומנות שעיקר מטרתם היא לזהות את החוזקות של החניכים ולספק להם חוויות הצלחה.

נפגשנו עם המורים. ההליכה לבית הספר קצת ארוכה, כמעט קילומטר מהמגורים והכל בעליה. בדרך עברנו ליד מטעים שונים, הכפר מגדל לעצמו את הירקות ואת התבלינים. באופק ישנו אגם עצום שבימים מסויימים החניכים יוצאים אליו עם המחנכים לפעילות משותפת שוברת שיגרה, בדרך סיפרו לנו שבכל שבת בבוקר כל הכפר יוצא לריצה איטית משותפת סביב הכפר שבה שרים שירים ומתענגים על הנופים, כל הכפר! כלומר חמש מאות ילדים ועוד אנשי צוות! מחזה שלא זכיתי לראות אך התרגשתי רק מלשמוע אותו, המפגש עם המורים היה מרתק. מסתבר שגם פה בקצה השני של העולם המורים מלינים על כך שעל חשבון התקדמות במקצועות חובה התלמידים יוצאים לתיקון עולם. כנראה בכל מפגש בין בית הספר לפנימיה הדבר ייעלה ואולי כך צריך להיות.

יצאנו לרואנדה לכפר הנוער אגהוזו שלום ללמוד וללמד , לחזק את הקשר בין מכון החינוך לכפר הנוער. למדנו ולימדנו, הדבר המשמעותי והמרגש היה לראות מחנכים וחניכים חדורי שליחות ותחושה של "בוני מולדת" הדור החדש של רואנדה. קהילת חינוך בה כולם מדברים ומיישמים תיקון הלב ותיקון עולם.

 

תכנית "ידיים טובות" – תחכמוני ברנקו וייס חדרה

תכנית ``ידיים טובות`` - תחכמוני ברנקו וייס חדרה

תיאור התוכנית

במסגרת תוכנית 'ידיים טובות' הוקמה בבית ספר סדנת עבודה בעץ ובחומרים ותחומים נוספים. הסדנה מונחית על ידי אב הבית של בית הספר ומפגשיה נערכים אחרי שעות הלימודים.

המפגשים כוללים צד עיוני בו נכללות הדרכות בתחומים כדוגמת בניה, נגרות, תיקונים ואחזקה, גינון, חשמל ואינסטלציה וצד מעשי בו מתנהל "פס ייצור" – תכנון ובנייה של מוצרי נגרות שחלקם נבנים לטובת שימוש בבית הספר לטובת בתי משפחות החניכים.

התוכנית תורמת להרחבת והעמקת מודעות המשתתפים לסביבה, כולל כישורים כדוגמת לקיחת אחריות, תחושת מסוגלות, נחיצות, משמעות ותחושת שייכות לצוות מובחר.

נוסף לכך, מכשירה הסדנה את החניכים ליצירה ועבודת כפיים ומעניקה מיומנויות עבודה מקצועיות וכלליות כגון בטיחות, דיוק, ניקיון, אחריות, עבודה בצוות, התמקדות במשימה וכבוד לציוד.

תרומת התכנית לחניכים ולצוות

  • יצירת ערוץ נוסף לביטוי כישורים שאינו חלק מהלימודים העיוניים וחשיפת הצוות לחוזקות וכישרונות של החניכים.
  • פיתוח מיומנויות טכניות ומיומנויות עבודה כלליות והתנסות בכיוונים מקצועיים אפשריים לעתיד.
  • חניכים שותפים לשמירה על סביבת בית הספר, תחזוקה, שיפוצים ותיקונים.
  • חניכים מביאים מתוצרי עבודתם הביתה ומקבלים משובים חיוביים מהוריהם ומשפחתם.

אתגרים עיקרים

  • לגייס לתכנית לא רק חניכים שמעוניינים בה אלא גם חניכים שאנחנו יודעים שהתכנית תתרום להם.
  • לשמר התמדה בפעילות שמתקיימת אחרי שעות הלימודים.
  • ליצור חוויות הצלחה והקניית מיומנויות שלא מוותרת על הקפדה בנושאי בטיחות וגבולות.

טיפים למחנך בשטח

  • יש הרבה חומרים שניתן להשיג בחינם ולעשות מהם דברים נהדרים (דוג' שאריות עץ מנגריות).
  • יצירת נוכחות יציבה ורישום נוכחות.
  • יצירת אוירה של אחריות כלפי הסביבה הבית ספרית ובכלל.
  • הנכחת העשייה במרחב הבית ספרי ובשעות הלימודים.
  • חשוב שיהיה פידבק וליווי של המנהל את מפעיל התוכנית – מישוב, למידה וניראות.

להרשמה לאגרת חודשית