דרך כפר - יוזמות חינוך LOGO מותאם
icon7icon4icon6 icon5

 

 icon7 icon4 icon6  icon5
 

סביבת חינוך תבנית מולדת / דר' חיים פרי

"דרך כפר" – סביבות חינוך – תבנית מולדת / ד"ר חיים פרי

"דרך כפר" היא דרך בחינוך, שמקורה בעולם הרוח והתוכן של מייסדי כפרי הנוער בישראל. היו אלה סביבות שלמות, שנועדו להקנות לנוער חוסן רגשי ורוחב דעת. בתודעתם העצמית היו מחנכי הכפרים בוני מולדת, וכל כפר – תבנית מוקטנת של פני החברה העתידה לצמוח כאן.

"מולדת היא סביבת נעוריו של אדם, וכל אדם יהיה מה שהיה ברבדים הראשונים של חייו. מולדת היא גם המקום שבו מופנם באדם המערך הלא מילולי, מצע המערך המילולי וההתנהגותי שלו לכל חייו, ומשמעותה – שליטה בדיאלקטיקה של ידיעה והכרה, של אמון ואמונה".במציאות העכשווית, חלקי מולדת נרחבים – במובן של סביבות חינוך מעצבות, שילדים ונוער חווים ביומיום – מתוארים על-ידי חוקרי חינוך 'כסביבות כאוטיות', שמאיימות על אפשרות הילד לחוש יכולת, קשר ואוטונומיה, ולהעניק לו בסיס ראוי לחיים ואופטימיות לעתיד. 2 פייר ברטו ראה בכאוס זה קטליזאטור בתהליך הפיכת בני נוער ל"מוטציות אנושיות, לפרי הבאושים של החברה בה צמחו". 3

מסורת חינוכית, שנחשבה לאחת מאושיות החברה ממנה צמחה אינה אמורה להתאדות, אלא גם בחלוף דורות, להמשיך ולשמש מקור של השראה ודרך. פריחת עולם הישיבות מוכיחה זאת בעליל. גם כפר הנוער הישראלי הוא יצירה אותנטית של העם היהודי. דרכו, 'דרך כפר', מחברת את מיטב הערכים היהודיים והאוניברסאליים, ומתרגמת אותם לשפת הדור. דרך זו הצמיחה את מיטב בניה ובוניה של המולדת, זו שבניינה – במובן של בניית מולדת עבור הדור הצעיר- טרם הסתיים. מחויבות זו משמעה שינוי פני סביבות החינוך: חזרה למשבצת של 'בוני מולדת', תוך השבת המימד האוטופי לחינוך.

קריאה ברוח זו, עולה מהגותם של אנשי חינוך ומחשבה, מהחשובים במאה שחלפה. היה זה ניל פוסטמן שראה בויתור על המימד האוטופי את תמצית כישלון החינוך (וקבע: "Education gave up on utopia"). ספרו הידוע: "קץ החינוך"4 מבקש להגדיר מחדש את מטרות-העל של החינוך בהתאמה לזמנים המשתנים. מטרות העל שהציע כחלופות, נגעו כולן בצורך להקנות לנוער תובנות על עצם הקיום.

"מטרות-העל של החינוך אינן רלוונטית" טען פוסטמן, "אין עוד לחינוך תוכן רוחני נשגב". קדם לו אברהם יהושע השל, שכתב על העדרו של הנשגב בחינוך האדם: "בלילה משוטטת החלחלה ברחובותינו. אין בית בערינו שאין בו לפחות נפש אחת בוכייה, אחוזת אימה מן ההישגים, אומללה בשל השעבוד לצרכים"… "אין מלמדים את ילדינו לחוש פליאה ויראה. מלמדים את בנינו ובנותינו לשקול ולמדוד, אך תחושת הנשגב – אותו סימן לגדלות הפנימית של הנפש, הניתנת בפוטנציה לכל אדם היא נחלתם של בודדים. בהעדר תחושה זו נעשה העולם שטוח, והנשמה – חלל ריק." 5 צמד מילים שנפוץ לאחרונה בשיח הציבורי במערב: 'desensitized children' (ילדים מעוקרי רגישות), בהתייחס לזילות ערך חיי אדם בקרב בני ונוער, הוא ביטוי מצמרר נוסף לתקפות אבחנתו של השל.

הכאה על חטא מחדלי העבר בחינוך אינה פוסחת על דמויות מרכזיות, מהמשפיעות במאה שעברה. נזכיר רק את גלגוליו הרעיוניים של ג'רום ס. ברונר, אבי תיאורית 'מבנה הדעת' 6, ששלטה בכיפה משנות ה-60' ואילך. תיאורית 'מבנה הדעת' העלתה על נס תכניות לימודים מובנות, שפוקדות באופן ספיראלי מושגי יסוד, כדי להפיק מהתלמיד תפוקה לימודית מרבית. בחלוף יותר משלושים שנה, הכיר ברונר בערכה של ה-'מודאליות הנרטיבית', לאמור, הצורה הסיפורית, זו ש"רק באמצעותה יוכל המתחנך להיות בן בית בתרבותו ולבנות את זהותו. כל זאת, דרך פעילות גומלין בין-אישית של סמלים ורעיונות, תלוית מסגרת התייחסות שבה הם מפורשים".7 'דרך כפר' מפיקה מכך מחויבות להעניק ל-'מעוקרי רגישות' בדרגה זו או אחרת תהליך חינוכי שבו מעשים, מלים והתמודדויות עם אתגרי צמיחה, מקבלים 'אופי מחייה' (בלשונו של ברונר), בהיותם משוכנים במסגרת התייחסות המעניקה להם משמעות.

ברוח אמרה המיוחסת למהטמה גאנדי: "רצונך לשנות את העולם – הייה השינוי", מבקשת 'דרך כפר' לשנות; להפוך פרודות של סביבת חינוך לחוויה מאחדת, לשתי וערב של רכיבי תוכן במרחב ובזמן, המותכים לאחדות. בגיל שבו מתעצב עולמם של ילדים, מבקשת 'דרך כפר' להעניק להם שנות צמיחה על מצע של לכידות.

העדרה של תפיסת חיים לכידה היא לדידנו חסר מהותי בתהליך התפתחותי תקין של ילד. מחקרים במדעי ההתנהגות מצביעים על כך שהלכידות (קוהרנטיות) היא משאב בעל משקל מכריע בהתמודדות הפרט עם מטלות החיים. הממצאים מייחסים לחסר בלכידות את רוב התסמינים שבני נוער לוקים בהם: סף תסכול נמוך, היעדר שליטה עצמית, רמה מילולית נמוכה וקשיים בחשיבה מופשטת. גם חוקרי מוח והדמיה עצבית סוברים כי "המוח האנושי מותאם יותר מכל לחוות חוויות מאחדות, מכוח דגם עקרוני שמחווט בו באמצעות הוראות גנטיות". 8

לכידות סביבת החינוך היא מטרת על, שאותה מציבה 'דרך כפר' בראש סולם העדיפויות. חוויה מאחדת זו נוצרת, כאשר מוענקת לילד סביבה, שבה יוכל לחוות בכל נקודה על ציר הזמן עבר והווה הניתנים לפענוח. זו סביבה הנוטעת בכל ניע של חיי הרגש והמחשבה שלו, זרעי תובנה, ערכים ונאמנויות שינווטו את חייו כבוגר. כי "חינוך הוא מה שנותר אחרי שכל שנלמד נשכח מזמן" 9. ובאנלוגיה לבלשנות הגנרטיבית, לפיה צומח ילד אל תוך שפת אמו ורוכש אותה מבלי לדעת את הדקדוק שלה, 'דרך כפר' מציעה דקדוק פנימי של סביבת חינוך שבה צומחת בילד 'תבנית נוף המולדת', לה הוא זקוק וראוי.

"ריבוי רעיונות ומגמות מוביל לכאוס מבולבל ומבלבל", כך קבע אחד מעמודי התווך של ההגות הפסיכואנליטית בהתייחסו לתחומו 10. גם תחום החינוך מוצף חדשים לבקרים בשפע של תכניות, המגבירות ומעצימות תחושות של כאוס והעדר דרך. 'דרך כפר' מציעה דגם של תכנית בהירה, המאגמת תשתית רעיונית וידע, ומחברת אותם למעמקים האישיים של המחנכים.

בהתכתבות עם תורת השדה של קורט לווין שעל-פי עקרונותיה, הילד וסביבתו הם גורמים התלויים זה בזה, ומרחב השדה מייצג מרחב חיים, המקיף את היחיד על מימדיו הפסיכולוגיים הביולוגיים והחברתיים 11, מיוצגת מחשבת החינוך של 'דרך כפר' באמצעות תרשים, שתכליתו להנהיר את המכלול ולהפכו נגיש. בעוד לווין מתייחס לכוחות הפועלים על הילד וגורמים לו תזוזה אל מטרות, מתאר תרשים השדה של 'דרך כפר' את מרכיבי התוכן בוני הנרטיב של סביבת החינוך, ואת הדינאמיקה של יחסי הגומלין ביניהן.

בעולם העכשווי של כפר גלובאלי, שגבולותיו בלתי נתפסים, והוא מוצף בשטף של מידע בלתי מובחן, מבקשת 'דרך כפר' להשיב אל נופי ילדות ומולדת מאפיינים, שהתקיימו מאז ימי הכפר הקמאי של התרבות האנושית, ושהצורך הקיומי בהם מעולם לא פג. זאת, על-ידי יצירת סביבות חינוך, שנושאות במבנה שלהן ממש מלאות ופשר.

מקורות:

  1. ז'אן אָמֶרִי (האנס מאייר, 1978 –1912) – מעבר לאשמה ולכפרה, עם עובד / פרוזה אחרת, 2000.
  2. אבי עשור, בית ספר מצמיח, מתוך: רוני אבירם, בית הספר העירוני: מסע מחקר לעתיד החינוך. מסדה, 2003.

3.(1907–1986) Pierre Bertaux , Mutation der Menschheit – Diagnosen und Prognosen Frankfurt am Main 1963

  1. ניל פוסטמן ((1931 – 2003, The End of Education, Vintage Books / Random House 1996.
  2. אברהם יהושע השל ((1907 – 1972, אלוהים מבקש את האדם (God in Search of Man), הוצאת מאגנס, 2003 שהרי "מה שטוב לכל האנשים – טוב לכל אדם בנפרד" (א"י השל).
  3. ג'רום ס. ברונר (1915 – ) , 1960Harvard University Press, The Process of Education
  4. ג'רום ס. ברונר, The Culture of Education, Harvard University Press, 1996
  5. רונלד גריפית'ס ((Roland R. Griffiths, Ph.D אונ' ג'ון הופקינס, ואחרים.
  6. Burrhus Frederic Skinner (1904 –1990), "Education is what survives when what has been learned has been forgotten. ". מתוך:

New Scientist, May 1964 New Methods and New Aims in Teaching,.

  1. Stephen A. Mitchell (2000 – 1946), התייחסותיות: מהיקשרות לאינטרסובייקטיביות, תולעת ספרים, 2009.
  2. Kurt Zadek Lewin (1947 – 1890), Field Theory in Social Science and Selected Theoretical Papers, Harper, 1951

 

 

להרשמה לאגרת חודשית